חוק הספאם ותיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות: מה עסק ששולח דיוור חייב לדעת ב-2026

חוק הספאם ותיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות: מה עסק ששולח דיוור חייב לדעת ב-2026

שני חוקים קובעים בישראל מה מותר לעסק לעשות כשהוא שולח דיוור שיווקי. חוק הספאם, סעיף 30א לחוק התקשורת, עוסק בערוץ: מייל, SMS, פקס וחייגן אוטומטי. חוק הגנת הפרטיות עוסק במידע: איך הוא נאסף, איך הוא נשמר, ואיך משתמשים בו כדי לפלח את הקהל. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025, נתן לרשות להגנת הפרטיות סמכות להטיל עיצומים כספיים, והרשות כבר התחילה להשתמש בה. המדריך מרכז, נכון לנובמבר 2026, מה כל אחד מהחוקים דורש, מה קבע בית המשפט העליון, ומה בודקים לפני הקמפיין הבא. הוא הסבר כללי ואינו ייעוץ משפטי.

מה נחשב “דבר פרסומת”

חוק הספאם חל על “דבר פרסומת”, והגדרתו רחבה משנדמה. היא כוללת שלושה סוגים של מסרים:

  • מסר מסחרי: “מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת”.
  • בקשת תרומה ותעמולה: מאז 2016 גם מסר לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה. מסרים פוליטיים, כולל תעמולת בחירות, מוחרגים, ובית המשפט העליון אישר זאת ב-2025.
  • הזמנה להתקשר: מסר לציבור הרחב שמציע לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים כדי לקבל מסר כלשהו.

ניוזלטר “תוכן” אינו פטור אוטומטית. בהחלטה מ-2017 בעניין פסגות, בית המשפט העליון כתב, לכאורה, שהשאלה אם הודעה היא דבר פרסומת “תלויה במטרה שאותה היא באה להגשים”, ושההגדרה חלה גם על מסרים שמושכים את הנמען להתקשר עם המפרסם בדרכים עקיפות. ניוזלטר מקצועי שנועד בסופו של דבר להביא לקוחות קרוב לוודאי ייחשב פרסומת. גם באנר פרסומי בתוך מייל שירות, כמו דוח שנתי ללקוח, הוא סיכון: ביוני 2026 אושר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שעסקה בדיוק בזה, בהיקף של 3 מיליון ש”ח, בלי שבית המשפט הכריע בשאלה.

החוק מונה ארבעה ערוצים: פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, “הודעה אלקטרונית” (מייל) ו”הודעת מסר קצר” (SMS). WhatsApp אינו מוזכר בו, אבל בתי משפט החילו את הסעיף על הודעות WhatsApp שיווקיות. פרטים במדריך שלנו לדיוור בוואטסאפ לעסקים.

הסכמה: מה נחשב הסכמה, ומתי אפשר בלעדיה

הכלל, בסעיף 30א(ב): אסור לשלוח דבר פרסומת “בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת”. לכן כדאי לבקש הסכמה בפעולה אקטיבית של הנמען, כמו סימון תיבה ריקה, ולא להסתמך על תיבה שמסומנת מראש או על סעיף בתנאי השימוש. בית המשפט העליון קבע ב-2021, בעניין בן-עמי נגד פייסבוק, שכאשר הנמען מצהיר שלא נתן הסכמה, נטל ההוכחה עובר בפועל למפרסם. לכן ההסכמה שווה רק כמו התיעוד שלה: הנוסח שהנמען ראה, המקור והמועד.

לכלל יש שלושה חריגים מוגדרים:

  • לקוחות קיימים (סעיף 30א(ג)). מותר לשלוח בלי הסכמה רק אם שלושה תנאים מתקיימים יחד: הנמען מסר את פרטיו במהלך רכישה או משא ומתן לרכישה, והמפרסם הודיע לו שהפרטים ישמשו לשליחת פרסומות; המפרסם נתן לו הזדמנות לסרב והוא לא סירב; והפרסומת מתייחסת למוצר או לשירות “מסוג דומה”. בעניין לפיד נגד סלקום (2019) קבע בית המשפט העליון שמותר לפרסם את מגוון המוצרים שהעסק מוכר במהלך הרגיל, אבל אסור להשתמש ברשימת הלקוחות של עסק אחר, גם אם הוא חברה קשורה. את התנאים צריך המפרסם להוכיח.
  • פנייה חד פעמית לבית עסק. מותר לשלוח לבית עסק הודעה אחת שמציעה לו להסכים לקבל פרסומות. אין פטור כללי לדיוור B2B.
  • עמותות וחברות לתועלת הציבור. מותר להן לשלוח במייל בלבד, לא ב-SMS, בקשת תרומה או תעמולה, עד שהנמען מודיע שהוא מסרב.

מה חייב להופיע בכל הודעה

במייל: המילה “פרסומת” (או “בקשת תרומה” או “תעמולה”, לפי העניין) בשורת הנושא; שם המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו; הודעה על זכות הנמען לסרב בכל עת, עם דרך פשוטה וסבירה לעשות זאת; וכתובת תקפה ברשת האינטרנט שאליה אפשר לשלוח את הסירוב.

ב-SMS: לפי סעיף מיוחד, המפרסם יציין בהודעה “רק את שמו ואת דרכי יצירת הקשר עמו לצורך מתן הודעת סירוב”. אם גם ב-SMS חובה לפתוח במילה “פרסומת” שנוי במחלוקת, ורוב השולחים מקפידים על כך בכל זאת. הפרטים, כולל המשמעות לספירת התווים, במדריך כמה תווים יש בהודעת SMS בעברית.

הסירוב עצמו (סעיף 30א(ד)). הנמען רשאי להודיע בכל עת שהוא מסרב לקבל פרסומות, באופן כללי או מסוג מסוים. ההודעה לא תהיה כרוכה בתשלום, והיא תינתן “בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען”. בעניין בן-עמי קבע בית המשפט העליון שכפתור “הסר” כאפשרות יחידה אינו מבטל את זכותו של הנמען לבחור דרך אחרת. מאז 2018, סיום של התקשרות מתמשכת, כמו מנוי, נחשב בעצמו להודעת סירוב. החוק אינו קובע פרק זמן לביצוע ההסרה, אבל פרסומת שנשלחה אחרי הודעת סירוב נחשבת כאילו נשלחה ביודעין, בלי אפשרות להתגונן.

מה הסיכון: פיצוי, תובענה ייצוגית ועבירה פלילית

  • תביעה אישית. בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי שאינו תלוי בנזק, “בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת”. החוק מניח שהמפרסם שלח ביודעין, אלא אם הוכיח אחרת. בית המשפט העליון קבע ב-2014 שהסכום המלא הוא נקודת המוצא, ושהנמען אינו חייב להקטין את נזקו בלחיצה על “הסר”. ב-2018 קבע שגם תובע שנעזר בחברה שגובה עמלה מהפיצוי זכאי לו.
  • תובענה ייצוגית. מותרת, אבל בה אסור לפסוק פיצויים לדוגמה. במקום זאת נפסק פיצוי על נזק שאינו ממוני, וגם סכום קטן להודעה מצטבר לסכומים גדולים: במאי 2026 חייב בית משפט השלום בתל אביב משרדי תיווך ואת בעליהם לשלם 2.5 מיליון ש”ח, לפי 5 ש”ח להודעה.
  • עבירה פלילית. שליחה בלי הסכמה היא עבירה שדינה קנס של עד 226,000 ש”ח, ושליחה בלי הפרטים הנדרשים, או עם פרטים מטעים, עד 75,300 ש”ח. מנהלים בתאגיד, ומי שאחראי בו על השיווק, חייבים לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע את העבירה.
  • דיוור דרך קבלן. עסק שמזמין דיוור מחברת שיווק אינו יוצא ידי חובתו בכך שהקבלן התחייב בחוזה לפעול לפי החוק, כפי שקבע בית המשפט העליון ב-2016. אם הרשה את השליחה או אישר אותה בדיעבד, הוא עלול לשאת באחריות.

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות: מה השתנה

תיקון 13 אושר בכנסת ב-5 באוגוסט 2024 ונכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025. הוא לא שינה את חוק הספאם, אבל שינה את הכללים לגבי המידע שעליו בנוי הדיוור:

  • “מידע אישי” מוגדר מחדש ככל נתון על אדם מזוהה או על אדם שאפשר לזהות במאמץ סביר, כולל נתוני מיקום ומזהה מקוון. רשימת תפוצה, היסטוריית פתיחות והקלקות ונתוני רכישה הם מידע אישי.
  • “מידע בעל רגישות מיוחדת” כולל 12 קטגוריות, ובהן מידע על בריאות, על נתוני השכר והפעילות הפיננסית של אדם, הערכות אישיות, ובמקרים מסוימים נתוני מיקום. פילוח שמבוסס על מידע כזה מחייב זהירות מיוחדת.
  • רישום מאגרים צומצם. חובת הרישום חלה עכשיו בעיקר על גופים ציבוריים ועל מאגרים שמטרתם העיקרית היא מסירת מידע לאחרים, כולל שירותי דיוור ישיר, עם יותר מ-10,000 איש. מאגר שיש בו מידע בעל רגישות מיוחדת על יותר מ-100,000 איש חייב בהודעה לרשות. אוסף של שם, כתובת ודרכי התקשרות בלבד, של עד 100,000 איש, אינו נחשב מאגר מידע, בתנאי שאין לעסק מידע נוסף על אותם אנשים.
  • ממונה על הגנת הפרטיות נדרש רק בארבע קטגוריות: גופים ציבוריים, מאגרים לסחר במידע עם יותר מ-10,000 איש, גופים שעיסוקם העיקרי כולל ניטור שיטתי של בני אדם בהיקף ניכר, וגופים שעיסוקם העיקרי כולל עיבוד מידע בעל רגישות מיוחדת בהיקף ניכר.
  • עיצומים כספיים. הרשות להגנת הפרטיות יכולה להטיל עיצומים בלי הליך פלילי. למשל, איסוף מידע בטופס הפתוח לציבור בלי הודעת היידוע שסעיף 11 לחוק מחייב: 2 ש”ח לכל אדם במאגר, ולא פחות מ-20,000 ש”ח. פנייה בדיוור ישיר בלי הפרטים שהחוק דורש: 50 ש”ח לכל נמען, ולא פחות מ-30,000 ש”ח. אלה סכומי הבסיס בחוק, לפני הצמדה; לעסקים זעירים וקטנים נקבעו תקרות נמוכות יותר, והעיצומים מתפרסמים באתר הרשות.
  • פיצוי בלי הוכחת נזק של עד 10,000 ש”ח, בתביעה אזרחית, על שש הפרות מוגדרות, ובהן סירוב לאפשר לאדם לעיין במידע עליו, ואיסוף מידע בלי הודעת יידוע אחרי שהאדם דרש אותה וחלפו 30 יום.

האכיפה כבר התחילה. באוגוסט 2026 דווח על עיצום של 12,000 ש”ח, אחרי הפחתה מ-20,000, על חברה שאספה בטופס הרשמה באתר שלה פרטים של לקוחות, כולל ילדים, בלי הודעת היידוע הנדרשת. זה בדיוק סוג הטופס שרוב העסקים מפעילים כדי לגייס נמענים.

דיוור ישיר: כשהפנייה מבוססת על פילוח

חוק הגנת הפרטיות מסדיר בנפרד “דיוור ישיר”: פנייה אישית לאדם על סמך השתייכותו לקבוצה שנקבעה לפי מאפיינים של האנשים במאגר מידע. כל פנייה כזו צריכה לציין שהיא דיוור ישיר, את זכותו של הנמען להימחק מהמאגר ואת הכתובת לבקשת המחיקה, ואת זהות בעל השליטה במאגר ואת המקורות שמהם קיבל את המידע. בקשת מחיקה מחייבת ביצוע ואישור בכתב, ואם לא בוצעה תוך 30 יום אפשר לפנות לבית משפט השלום.

לפי ההנחיה המעודכנת של הרשות להגנת הפרטיות בנושא דיוור ישיר, שני ההסדרים יכולים לחול במקביל: חוק הספאם מתמקד בדרך הפנייה, וחוק הגנת הפרטיות בחיתוך שעליו היא מבוססת. קמפיין מייל מפולח יכול לחייב עמידה בשניהם. ההנחיה מקלה עם לקוחות פעילים: פנייה אליהם בלי פילוח נוסף או פרופיל חדש לא תיחשב, לעמדת הרשות, דיוור ישיר. בגילוי דעת על הסכמה מפברואר 2026, הרשות קבעה שלשירותי דיוור ישיר, כלומר מסירת מידע לאחרים, ובמקרים מסוימים גם לפרופיילינג שאינו קשור לשירות, נדרשת הסכמה אקטיבית ולא די בהסכמה פסיבית.

בדיקת תאימות לדיוור בתשעה צעדים

הבדיקה מתאימה לעסק ששולח מייל, SMS או WhatsApp שיווקי. עברו על הצעדים לפי הסדר, ותעדו את מה שמצאתם:

  1. מפו את ההודעות שנחשבות פרסומת — כולל ניוזלטרים, הודעות עם הצעה עקיפה, ובאנרים פרסומיים בתוך מיילי שירות. השאלה היא מה מטרת ההודעה, לא איך היא מנוסחת.
  2. בדקו איך נאספה ההסכמה של כל נמען — הסכמה מפורשת ומראש, בכתב, במסר אלקטרוני או בשיחה מוקלטת. שמרו לכל נמען את הנוסח שראה, את המקור ואת המועד, כי בפועל אתם אלה שיצטרכו להוכיח אותה.
  3. הסתמכו על חריג הלקוחות הקיימים רק כשכל תנאיו מתקיימים — הודעה בזמן הרכישה שהפרטים ישמשו לפרסומות, הזדמנות לסרב, ומוצר מסוג דומה. אל תשלחו לרשימות של חברות קשורות.
  4. סמנו כל פרסומת כנדרש — במייל “פרסומת” בשורת הנושא, שם, כתובת, דרכי קשר ודרך לסירוב. ב-SMS שם ודרך לסירוב, ורצוי גם “פרסומת” בתחילת ההודעה.
  5. אפשרו הסרה בכל דרך שהנמען בוחר — קישור הסרה, וגם תשובה במייל או בהודעה בערוץ שבו נשלחה הפרסומת. ההסרה חייבת להיות בחינם, וסיום מנוי נחשב בעצמו לבקשת הסרה.
  6. בצעו כל בקשת הסרה בכל המערכות — מערכת הדיוור, מסעות לקוח אוטומטיים, ה-CRM, החנות וספקים חיצוניים. פרסומת אחת שנשלחת אחרי סירוב נחשבת שליחה ביודעין.
  7. הוסיפו הודעת יידוע לכל טופס שאוסף מידע — בכל טופס הרשמה, פופ-אפ ודף נחיתה, לפי סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות, שמסבירה בין היתר לאיזו מטרה נאסף המידע.
  8. בדקו אם תיקון 13 מחייב אתכם ברישום, בהודעה או במינוי ממונה — לפי סוג המאגר, מספר האנשים בו, והאם יש בו מידע בעל רגישות מיוחדת. רוב העסקים ששולחים דיוור ללקוחות שלהם אינם חייבים ברישום, אבל חייבים בהודעת יידוע ובאבטחת המידע.
  9. פקחו על מי ששולח בשמכם — סוכנויות, משווקים חיצוניים ושותפים. סעיף בחוזה אינו מספיק: ודאו בעצמכם שהרשימות שלהם עומדות בדרישות.

איך זה עובד ב-Publicators

כל דיוור פרסומי ב-Publicators כולל קישור הסרה. כשנמען לוחץ עליו, הבקשה נקלטת מיד בפרופיל שלו, והוא מפסיק לקבל דיוורים שיווקיים, כולל דיוורים שיוצאים אוטומטית ממסעות לקוח. ההסרה נרשמת עם התאריך ועם הערוץ שבו בוצעה. ההסכמה וההסרה מנוהלות ברמת הערוץ באותו פרופיל, כך שבכל שליחה המערכת יודעת מי רשאי לקבל אותה במייל, ב-SMS או ב-WhatsApp, ואת המדיניות הפנימית, למשל אם הסרה בערוץ אחד מסירה מכולם, אפשר להגדיר לפי מדיניות הארגון.

לכל נמען נשמרים מקור ההרשמה ומועד ההצטרפות, בין שהגיע מטופס, מפופ-אפ, מדף נחיתה, מייבוא קובץ, מהחנות או מ-API, וזה התיעוד שנדרש כדי להוכיח הסכמה. אפשר להפנות נמענים לדף העדפות שבו הם בוחרים אילו תכנים לקבל, באיזה ערוץ ובאיזו תדירות, ולמחוק נמען לגמרי לפי בקשה. כפי שכתוב גם בשאלות הנפוצות: המערכת נותנת את הכלים, אבל האחריות המשפטית על איסוף ההסכמות ועל תוכן ההודעות היא של העסק השולח.

שאלות נפוצות על חוק הספאם ותיקון 13

האם ניוזלטר עם תוכן מקצועי נחשב “דבר פרסומת”?

במקרים רבים כן. הגדרת דבר פרסומת כוללת מסר שמטרתו לעודד רכישה או הוצאת כספים, ובית המשפט העליון כתב, לכאורה, שהשאלה תלויה במטרת ההודעה ולא בניסוח שלה, ושהיא חלה גם על מסרים שמובילים את הנמען למפרסם בדרך עקיפה. ניוזלטר של עסק שנועד לשמור על קשר עם לקוחות ולהביא מכירות קרוב לוודאי נחשב פרסומת, ולכן כדאי לשלוח אותו רק למי שהסכים, ולסמן אותו כנדרש.

מותר לשלוח דיוור ללקוחות קיימים בלי הסכמה?

רק אם מתקיימים יחד שלושת התנאים של סעיף 30א(ג): הלקוח מסר את פרטיו במהלך רכישה או משא ומתן לרכישה ונאמר לו שהם ישמשו לפרסומות, ניתנה לו הזדמנות לסרב והוא לא סירב, והפרסומת עוסקת במוצר או בשירות מסוג דומה. לפי בית המשפט העליון, מותר לפרסם את מגוון המוצרים שהעסק מוכר במהלך הרגיל, אבל לא להשתמש ברשימות של חברות קשורות. את קיום התנאים צריך המפרסם להוכיח.

כמה עולה הפרה של חוק הספאם?

בתביעה אישית, בית המשפט רשאי לפסוק עד 1,000 ש”ח לכל הודעה בלי הוכחת נזק, ובית המשפט העליון קבע שהסכום המלא הוא נקודת המוצא. בתובענה ייצוגית לא נפסקים פיצויים לדוגמה, אבל פיצוי על נזק לא ממוני מצטבר על פני כל הנמענים, ובמאי 2026 נפסקו כך 2.5 מיליון ש”ח. בנוסף, שליחה בלי הסכמה היא עבירה פלילית שדינה קנס של עד 226,000 ש”ח.

האם תיקון 13 שינה את חוק הספאם?

לא. תיקון 13 שינה את חוק הגנת הפרטיות, ולא את סעיף 30א לחוק התקשורת, שהשינוי האחרון בו נעשה ב-2022. אבל התיקון משפיע על כל מי ששולח דיוור: הוא הרחיב את הגדרת המידע האישי, שינה את חובות הרישום והמינוי, ונתן לרשות להגנת הפרטיות סמכות להטיל עיצומים כספיים, למשל על איסוף מידע בטופס הרשמה בלי הודעת היידוע הנדרשת.

האם צריך לרשום את רשימת התפוצה כמאגר מידע?

ברוב המקרים כבר לא. מאז 14 באוגוסט 2025 חובת הרישום חלה בעיקר על גופים ציבוריים ועל מאגרים שמטרתם העיקרית מסירת מידע לאחרים, כולל שירותי דיוור ישיר, עם יותר מ-10,000 איש. מאגר עם מידע בעל רגישות מיוחדת על יותר מ-100,000 איש חייב בהודעה לרשות. גם עסק שפטור מרישום חייב בהודעת יידוע בעת איסוף המידע, באבטחת המידע ובכיבוד בקשות עיון ותיקון, ומי ששולח דיוור ישיר חייב גם למחוק מהמאגר את מי שביקש זאת.

מקורות: חוק התקשורת (בזק ושידורים), סעיף 30א, חוק הגנת הפרטיות (נוסח משולב), תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, ספר החוקים 3287, הנחיית הרשות להגנת הפרטיות בנושא דיוור ישיר (מעודכנת לתיקון 13), גילוי הדעת של הרשות בנושא הסכמה (2026), רע”א 4704/20 בן-עמי נ’ Facebook Ireland, ע”א 534/17 לפיד נ’ סלקום, רע”א 1954/14 חזני נ’ הנגבי. המידע נכון לנובמבר 2026. הוא הסבר כללי ואינו ייעוץ משפטי, ובכל שאלה ספציפית כדאי להתייעץ עם עורך דין.